היסטוריה

הכפר ממוקם בגליל העליון, בגובה 650 מטר מעל פני הים, האקלים שלה קר בחורף ובדרך כלל מתון, מוקף בהרים מכוסים ביערות טבעיים, מבחינה גאוגרפית הכפר ממוקם בין הרים, ולכן הוא נקרא אל-בוקיעה ( נקודה באמצע ההרים).

בסביבת הכפר קיימים מעיינות רבים שזורמים תמיד, עין אל-בלד, עין אל-ברניה, עין-טיריה, עין אל-בוסתאן, עין אל-ורקא ועין אל-סהלה. וזה בנוסף למספר מערות.
בעבר חיו תושבי הכפר מחקלאות, וכיום רובם שכירים ועובדים במגזר הציבורי והפרטי וחלקם עצמאים.

בפקיעין חיים היום 6271 תושבים והם מ- 4 עדות: הדרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, הרוב הוא דרוזי והם חיים בכפר לפני יותר מ-800 שנה, בכפר ישנם מקום תפילה דרוזי ( ח'לוה) , כנסייה יוונית אורתודוקסית, כנסייה רומית קתולית ובית
כנסת יהודי עתיק שמועד הקמתו אינו ידוע אך הוא שופץ ותוחזק לאורך השנים ע"י התושבים המקומיים, וזה בנוסף למועצה מקומית, ביה"ס תיכון, שני בתי ספר יסודיים, בית עם, אולם תיאטרון, אכסניית נוער, ספרייה ציבורית, טחנת קמח עתיקה ומערה שראשיתה למעלה מ-7,000 שנה.

במרכז הכפר נמצא מעיין הכפר הראשי (עין אל-בלד), ויש בו עץ תות עתיק מאוד שהופיע על גבי שטר ה- 100 שח ליד תמונתו של נשיא המדינה השני יצחק בן צבי שהיה תושב פקיעין בצעירותו. מאז ומתמיד היה זה מרכז הכפר היווה עבור התושבים מקום מפגש שבו התכנסו מבוגרים ובני נוער, החליפו שיחות וסיפורים ודקלמו שירים פופולריים, וכך גדלו ילדי הכפר על אהבת שירה, ספרות ואמנות.

הכפר עשיר באינטלקטואלים ברמה גבוהה, סופרים, משוררים ואמנים. יופיו של המקום השתלב עם התכונות האנושיות, שכן אנשי הכפר נדיבים, אדיבים ונאמנים, כיבדו את זכויות השכן ודאגו לענייניו הדתיים והעולמיים.

ארץ שהשיח' שלה ירא שמים, נעוריה נאמנים, עשיריה נדיבים, משתפים פעולה בצדק ובחסידות, לכן הצליחו בחסדי ה'.